האמת שכבן 18 (ו6חודשים) מיותר לציין שהעובדה שגיליתי את בואי רק לפני כשנתיים לא בגדר ה"מה?! רק עכשיו?!? מה?!?!" ..
כשגיליתי את בואי זה קרה כשבעלה של בתדודה שלי העביר לי מלא דיסקים מקוריים שכבר לא נזקק להם (או ליתר דיוק אשתו הכריחה אותו להעביר כי "זה סתם תופס מקום בבית").
וכך מצאתי את עצמי עם מלא מוזיקה חדשה לגלות, זה גם הגיע בזמן שבו לא היה לי מחשב.. כך שבאמת ישבתי ושמעתי הכל.
אבל דייוויד בואי לא היה שם, בין כל הדיסקים.
והוא אמר לי אתזה כ-50 פעם, "איזה באסה.. חבל, באוטו שנגנב לי היו מלא אלבומים של בואי.. חבל, אבל כשיהיה לך מחשב תוריד אותו, תשמע.. תכיר."
הכרתי אולי שיר וחצי של בואי בזמנו.
ובאמת, ברגע שקיבלתי מחשב.. זה בערך הדבר הראשון שהורדתי - הBest Of של דייוויד בואי.
מאז עברה כשנה וחצי (הרבה מאד זמן לא היה לי מחשב), ולאט לאט אני מכיר עוד אלבומים של בואי.
אני חייב להודות שאני עוד לא מכיר את כל אלבומיו, אני חושב שזה יובלג לי.. שמעו, יש לו איזה מיליון אלבומים!!!~
החלק המדהים בבואי זו, טוב רגע.. יש בו הרבה.
אז שניה, תנו לי לנסח זאת שוב.
החלקים המדהימים יותר בבואי (לדעתי) הם ללא ספק עמל העבודה שלו, הבנאדם היה מוציא אלבום (אם לא שניים!) בשנה.
הבנאדם עבר בין כ"כ הרבה ז'אנרים מזויקליים, ניסה כ"כ הרבה דברים, התחיל כ"כ הרבה דברים, וצפה מראש כ"כ הרבה דברים.
מלבד היותו מוזיקאי מדהים, הוא גם משורר, מילים שתמיד יש בהן מסר, או מטפורה, או סיפור נסתר.
כ"כ הרבה שנים של עבודה רצופה, כ"כ הרבה אלבומים, קשה שלא להעריך בנאדם כזה.
כל אלבום של בואי שיצא לי להכיר עד כה היה שונה לחלוטין מדברים אחרים שבואי עשה, בין אם זה אלבום הארדרוק, בין אם זה רוק פסיכודלי, בין אם זה אלקטרוני, ובין אם זה ניו-וויב רוק.. בואי תמיד נשמע ייחודי מפתיע וחדשני.
המוטיב החוזר של בואי כלפיי חלל, חייזרים, הינו משהו שאני נורא מתחבר אליו, כנראה אחד הדברים שגרמו לי להתאהב בו.
בין אם הוא מתכוון לאלבום שמדבר על התרבות שלנו (כמו זיגי סטארדאסט) בין אם זה שירים שמדברים על התמכרות לסמים (כמו ספייס אודיטי), תמיד בואי הצליח לשלב את החלל החיצון והלא נודע עם הדבר האמיתי, הברור, והפשוט.
אז כן, זהו סוג של פוסט סגידה לדייוויד בואי.
אמן שהלוואי והייתי מגיע לקרסוליים שלו..
ללא ספק הוא בין האנשים היותר מוערכים בעיניי בעולם הזה.
כשגיליתי את בואי זה קרה כשבעלה של בתדודה שלי העביר לי מלא דיסקים מקוריים שכבר לא נזקק להם (או ליתר דיוק אשתו הכריחה אותו להעביר כי "זה סתם תופס מקום בבית").
וכך מצאתי את עצמי עם מלא מוזיקה חדשה לגלות, זה גם הגיע בזמן שבו לא היה לי מחשב.. כך שבאמת ישבתי ושמעתי הכל.
אבל דייוויד בואי לא היה שם, בין כל הדיסקים.
והוא אמר לי אתזה כ-50 פעם, "איזה באסה.. חבל, באוטו שנגנב לי היו מלא אלבומים של בואי.. חבל, אבל כשיהיה לך מחשב תוריד אותו, תשמע.. תכיר."
הכרתי אולי שיר וחצי של בואי בזמנו.
ובאמת, ברגע שקיבלתי מחשב.. זה בערך הדבר הראשון שהורדתי - הBest Of של דייוויד בואי.
מאז עברה כשנה וחצי (הרבה מאד זמן לא היה לי מחשב), ולאט לאט אני מכיר עוד אלבומים של בואי.
אני חייב להודות שאני עוד לא מכיר את כל אלבומיו, אני חושב שזה יובלג לי.. שמעו, יש לו איזה מיליון אלבומים!!!~
החלק המדהים בבואי זו, טוב רגע.. יש בו הרבה.
אז שניה, תנו לי לנסח זאת שוב.
החלקים המדהימים יותר בבואי (לדעתי) הם ללא ספק עמל העבודה שלו, הבנאדם היה מוציא אלבום (אם לא שניים!) בשנה.
הבנאדם עבר בין כ"כ הרבה ז'אנרים מזויקליים, ניסה כ"כ הרבה דברים, התחיל כ"כ הרבה דברים, וצפה מראש כ"כ הרבה דברים.
מלבד היותו מוזיקאי מדהים, הוא גם משורר, מילים שתמיד יש בהן מסר, או מטפורה, או סיפור נסתר.
כ"כ הרבה שנים של עבודה רצופה, כ"כ הרבה אלבומים, קשה שלא להעריך בנאדם כזה.
כל אלבום של בואי שיצא לי להכיר עד כה היה שונה לחלוטין מדברים אחרים שבואי עשה, בין אם זה אלבום הארדרוק, בין אם זה רוק פסיכודלי, בין אם זה אלקטרוני, ובין אם זה ניו-וויב רוק.. בואי תמיד נשמע ייחודי מפתיע וחדשני.
המוטיב החוזר של בואי כלפיי חלל, חייזרים, הינו משהו שאני נורא מתחבר אליו, כנראה אחד הדברים שגרמו לי להתאהב בו.
בין אם הוא מתכוון לאלבום שמדבר על התרבות שלנו (כמו זיגי סטארדאסט) בין אם זה שירים שמדברים על התמכרות לסמים (כמו ספייס אודיטי), תמיד בואי הצליח לשלב את החלל החיצון והלא נודע עם הדבר האמיתי, הברור, והפשוט.
אז כן, זהו סוג של פוסט סגידה לדייוויד בואי.
אמן שהלוואי והייתי מגיע לקרסוליים שלו..
ללא ספק הוא בין האנשים היותר מוערכים בעיניי בעולם הזה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה