אז כה, סליפנוט זו להקה שקשה לי להעריך.. בגלל שכבני אדם הם די שחצנים, אמריקאים קפיטליסטיים שעושים בערך כל גימיק אפשרי כדי להגביר את הפוזה שלהם, למשוך יותר קהל בן 14-16 ולעשות יותר כסף.
א-ב-ל, הלהקה מורכבת ממס' מוזיקאים מוכשרים.. אשר עושים את הלהקה למעניינת גם בלי כל הפוזה מסביב, שזה חבל.. כי לדעתי כל זה לא נחוץ בכלל.
האלבום הקודם של Vol 3: The Subliminal Verses היה אלבום מעולה לדעתי, וזה היה שיא הקריירה שלהם.
האלבום ההוא גרם לי לאהוב אותם, ואני עדיין בקושי מסוגל לשמוע חומר ישן יותר שלהם [מלבד שירים בודדים פה ושם].
האלבום הקודם שלהם היה ממש אבן דרך, שמציינת את הלהקה כבוגרת, וחבר'ה שמבינים במוזיקה עם סולן מדהים, גיטריסט ליד מעולה, ומתופף תותח, שלמרות התוספות של הפחים, ניתן לשמוע בבירור שהוא מתופף טוב.
אז האלבום החדש, שהזיזו לו את התאריך כל שני וחמישי [כנראה מחשש להדלפה] הודלף [כמה אירוני וצפוי] אתמול לרשת, וכמובן שישר רצתי להוריד ולשמוע אותו.
אז ככה, בואו נגיד שמבחינה מוזיקלית האלבום הזה לא מחדש לי דבר [שהאמת, הקודם דווקא כן.], אך לעומת.. מבחינת הלהקה עצמה האלבום די חדשני.
שירים כבדים, עד כדי גריינד-קור, כשתוך כדי ישנם מס' שירים קצת פחות כבדים, ושירים מענייינים כמו Dead Memories שמבחינת הלחן זה מזכיר לי מטאליקה, אבל השיר עשוי בצורה כבדה עם תופים מפציצים וסולו מלודי, אבל החלק המפתיע בשיר זו העובדה שכל השיר בשיר היא בקלין רגוע ויחסית חלש לשיר עצמו.. לדעתי זה בכוונה, זה איכשהו מחזק את הדרמטיות של הלחן והמילים של השיר.
קורי ללא ספק סולן מעולה, שלא יאכזב הרבה סולני הבי מטאל, וג'ראנג'.
בעקרון האלבום מורכב מ12 שירים, אבל ניתן לשמוע גיוון וזה מעניין.
למשל Vendetta שבא אחרי Dead Memories שיר עם פתיחה ומעבר כבדים ו"טוחנים" כאלה, אבל מיד נכנס הבית עם שירת ת'ראש-מטאל, ותופי ת'ראש.. שילוב די מעניין, כמו גירסא ה-ר-ב-ה יותר כבדה לפנטרה, פוגשת את בורזום.
דבר אחד ששמתי לב באלבום הינה העובדה שהשירים יותר ארוכים, אין פה איזשהן יציאות פרוג, או איזשהם שירים של 10 דק'.
אבל האורך הממוצע של השירים פה הוא 4 וחצי דק', שזה די חדש מבחינת הלהקה, ז"א זה לא שהיו להם כאלה שירים קצרים.. אבל ישנם הרבה שירים 5 ומשהו דק', ושני שירים שעוברים את 6 הדק'.
עוד משהו, אני לא יודע אם זה רק אני או לא, אבל זה נשמע כאילו שומעים את הדיג'יי יותר באלבום הזה.. זה מוזר כי האלבום הזה נורא כבד [בגדול] ומלודי מבחינת הגיטרות.. אבל איכשהו בכלזאת שמתי לב להרבה צלילים של פטיפונים \ אלקטרוני \ סימפולים.. זה משתלב לא רע, אלו הן תוספות קטנות אשר מוסיפות לסאונד הכ"כ מלא של האלבום הזה.
בגדול, אם אהבתם סליפנוט בעבר, אתם תאהבו את האלבום הזה.
בעקרון, אם אתם אוהבים גריינד, מטאלקור, או גרוב-מטאל, תוכלו למצוא ת'עצמכם באלבום הזה.
ישנם שירים בולטים שנורא אהבתי בינתים, והם למשל Psychosocial שלדעתי הוא דגל של האלבום, השילוב הזה של מקצב גרוב-מטאל עם יציאה כבדה ופזמון מלודי וייחודי, לדעתי זה היציאה הכי מוצלחת באלבום הזה.
עוד שיר שאהבתי ומצאתי לדי מקורי ועשוי טוב זה Gehenna נורא אפל, קצת מזכיר מרלין מנסון מבחינת הלחן והאיטיות, והפזמון הקלין נורא מלודי ואפל בפני עצמו, שזה ממש מגניב לדעתי.. אך זו למשל דוגמא לשיר ארוך מדי באלבום, אין איזשהן יציאות משמעותיות בשיר כדי לתת הצדקה לאורך, אבל לפחות זה לא 10 דק', ככה שזה די סביר בסופו של דבר.
אחד הדברים שהכי חיכיתי להם באלבום הזה זה שירים שקטים, וזה בגלל ש2 השירים שיצאו מהאלבום היו די כבדים, ופחדתי שהאלבום הזה יישמע כמו גוש כבד של רעש ללא מספיק קטעים שקטים ויציאות מלודיות.
אבל כמו שכבר ראיתי בתגובות באתרים שונים, Snuff, השיר ה11.. ממש לקראת סוף האלבום מגיע ונותן בום לפנים! שיר שקט, אך שונה מהשקטים מהאלבום הקודם, בלדת רוק לכל דבר! ושוב, אני חייב לציין.. קורי סולן מעולה, באמת.
הגיטרה עם הדיליי+קורוס+סינת'סייזר בשיר מזכירה לי את שנות ה-90, את הגראנג'.. יש מצב שקורי הביא אתזה איתו מ-Stone Sour להקת הפוסט-גראנג' שלו.. אבל מה שחשוב הוא שהשיר הזה מעניין, ועשוי טוב... דרמטי, לא פלצני, פשוט אך מרגש.. בדיוק לזה ציפיתי, ובדיוק אתזה רציתי.. רק חבל שזה השיר היחיד בסגנון באלבום.
ולדעתי קצת נפילה שאחריו חוזר עוד שיר טוחן.. All Hope Is Gone, שיר הנושא של האלבום והשיר שגם מסיים אותו, אני רואה את השיר הזה ממש בתור שיר גריינד, עם כמה קטעים אופייניים לסליפנוט, ופזמון אכזרי כזה.. השיר הזה יחסית טוב, אבל באותה מידה יכלו לוותר על כ-2 שירים אחרים, ולהשאיר את השיר הנ"ל.
לסיכום,
האלבום לא מאכזב.
א-ב-ל, אורכו די ארוך, וחבל.
ישנם מס' שירים שהם די אותו הדבר.. וזה גורם לזה להשמע מייגע, כי בתכלס מה שמיוחד בסליפנוט זה היציאות קלין, הפזמונים המלודיים בקלין של קורי, ושירים שקטים אך אפלים.. ולזה אני מחכה כשאני שומע ת'אלבום.
ישלי גירסא מיוחדת של האלבום, ויש שם עוד 3 שירי בונוס, 2 חדשים ורמיקס לוורמיליון 2.
'Till We Die זהו יחסית שקט, בגוון יותר רוק, לא אקוסטי.. די בלדה, עם השירה המלודית הנקייה של קורי, ולחן די מגניב ודרמטי.. חבל שזה לא חלק מהאלבום, במקום שירים כמו Butcher's Hook, או The Cold Black (למרות שישבו קילר-סולו!!!).
העניין הוא שיהיו אנשים שיגידו ההפך ממני, האנשים שמצפים לקטעים הכבדים בסליפנוט.
אבל אני בטוח שכל מי שמבין מספיק במוזיקה, במטאל, וישלו טעם מספיק מגוון.. יסכים איתי.
אז, אני ממליץ למי שאהב שירים מהאלבום הקודם של סליפנוט [דואליטי, ביפור איי פורגט, סירקל, וורימיליון 1+2], אך לא ממליץ למי שמעולם לא אהב אותם.. יש בזה משהו לא כזה מחמיא אני מניח.. אבל אני בגדול נהנה ממנו, אז מ'כפת לי.
קישורים חיצוניים:
סליפנוט בויקיפדיה.
האתר הרשמי.
הורדה מ-RS של האלבום.
א-ב-ל, הלהקה מורכבת ממס' מוזיקאים מוכשרים.. אשר עושים את הלהקה למעניינת גם בלי כל הפוזה מסביב, שזה חבל.. כי לדעתי כל זה לא נחוץ בכלל.
האלבום הקודם של Vol 3: The Subliminal Verses היה אלבום מעולה לדעתי, וזה היה שיא הקריירה שלהם.
האלבום ההוא גרם לי לאהוב אותם, ואני עדיין בקושי מסוגל לשמוע חומר ישן יותר שלהם [מלבד שירים בודדים פה ושם].
האלבום הקודם שלהם היה ממש אבן דרך, שמציינת את הלהקה כבוגרת, וחבר'ה שמבינים במוזיקה עם סולן מדהים, גיטריסט ליד מעולה, ומתופף תותח, שלמרות התוספות של הפחים, ניתן לשמוע בבירור שהוא מתופף טוב.
אז האלבום החדש, שהזיזו לו את התאריך כל שני וחמישי [כנראה מחשש להדלפה] הודלף [כמה אירוני וצפוי] אתמול לרשת, וכמובן שישר רצתי להוריד ולשמוע אותו.אז ככה, בואו נגיד שמבחינה מוזיקלית האלבום הזה לא מחדש לי דבר [שהאמת, הקודם דווקא כן.], אך לעומת.. מבחינת הלהקה עצמה האלבום די חדשני.
שירים כבדים, עד כדי גריינד-קור, כשתוך כדי ישנם מס' שירים קצת פחות כבדים, ושירים מענייינים כמו Dead Memories שמבחינת הלחן זה מזכיר לי מטאליקה, אבל השיר עשוי בצורה כבדה עם תופים מפציצים וסולו מלודי, אבל החלק המפתיע בשיר זו העובדה שכל השיר בשיר היא בקלין רגוע ויחסית חלש לשיר עצמו.. לדעתי זה בכוונה, זה איכשהו מחזק את הדרמטיות של הלחן והמילים של השיר.
קורי ללא ספק סולן מעולה, שלא יאכזב הרבה סולני הבי מטאל, וג'ראנג'.
בעקרון האלבום מורכב מ12 שירים, אבל ניתן לשמוע גיוון וזה מעניין.
למשל Vendetta שבא אחרי Dead Memories שיר עם פתיחה ומעבר כבדים ו"טוחנים" כאלה, אבל מיד נכנס הבית עם שירת ת'ראש-מטאל, ותופי ת'ראש.. שילוב די מעניין, כמו גירסא ה-ר-ב-ה יותר כבדה לפנטרה, פוגשת את בורזום.
דבר אחד ששמתי לב באלבום הינה העובדה שהשירים יותר ארוכים, אין פה איזשהן יציאות פרוג, או איזשהם שירים של 10 דק'.
אבל האורך הממוצע של השירים פה הוא 4 וחצי דק', שזה די חדש מבחינת הלהקה, ז"א זה לא שהיו להם כאלה שירים קצרים.. אבל ישנם הרבה שירים 5 ומשהו דק', ושני שירים שעוברים את 6 הדק'.
עוד משהו, אני לא יודע אם זה רק אני או לא, אבל זה נשמע כאילו שומעים את הדיג'יי יותר באלבום הזה.. זה מוזר כי האלבום הזה נורא כבד [בגדול] ומלודי מבחינת הגיטרות.. אבל איכשהו בכלזאת שמתי לב להרבה צלילים של פטיפונים \ אלקטרוני \ סימפולים.. זה משתלב לא רע, אלו הן תוספות קטנות אשר מוסיפות לסאונד הכ"כ מלא של האלבום הזה.
בגדול, אם אהבתם סליפנוט בעבר, אתם תאהבו את האלבום הזה.
בעקרון, אם אתם אוהבים גריינד, מטאלקור, או גרוב-מטאל, תוכלו למצוא ת'עצמכם באלבום הזה.
ישנם שירים בולטים שנורא אהבתי בינתים, והם למשל Psychosocial שלדעתי הוא דגל של האלבום, השילוב הזה של מקצב גרוב-מטאל עם יציאה כבדה ופזמון מלודי וייחודי, לדעתי זה היציאה הכי מוצלחת באלבום הזה.
עוד שיר שאהבתי ומצאתי לדי מקורי ועשוי טוב זה Gehenna נורא אפל, קצת מזכיר מרלין מנסון מבחינת הלחן והאיטיות, והפזמון הקלין נורא מלודי ואפל בפני עצמו, שזה ממש מגניב לדעתי.. אך זו למשל דוגמא לשיר ארוך מדי באלבום, אין איזשהן יציאות משמעותיות בשיר כדי לתת הצדקה לאורך, אבל לפחות זה לא 10 דק', ככה שזה די סביר בסופו של דבר.
אחד הדברים שהכי חיכיתי להם באלבום הזה זה שירים שקטים, וזה בגלל ש2 השירים שיצאו מהאלבום היו די כבדים, ופחדתי שהאלבום הזה יישמע כמו גוש כבד של רעש ללא מספיק קטעים שקטים ויציאות מלודיות.
אבל כמו שכבר ראיתי בתגובות באתרים שונים, Snuff, השיר ה11.. ממש לקראת סוף האלבום מגיע ונותן בום לפנים! שיר שקט, אך שונה מהשקטים מהאלבום הקודם, בלדת רוק לכל דבר! ושוב, אני חייב לציין.. קורי סולן מעולה, באמת.
הגיטרה עם הדיליי+קורוס+סינת'סייזר בשיר מזכירה לי את שנות ה-90, את הגראנג'.. יש מצב שקורי הביא אתזה איתו מ-Stone Sour להקת הפוסט-גראנג' שלו.. אבל מה שחשוב הוא שהשיר הזה מעניין, ועשוי טוב... דרמטי, לא פלצני, פשוט אך מרגש.. בדיוק לזה ציפיתי, ובדיוק אתזה רציתי.. רק חבל שזה השיר היחיד בסגנון באלבום.
ולדעתי קצת נפילה שאחריו חוזר עוד שיר טוחן.. All Hope Is Gone, שיר הנושא של האלבום והשיר שגם מסיים אותו, אני רואה את השיר הזה ממש בתור שיר גריינד, עם כמה קטעים אופייניים לסליפנוט, ופזמון אכזרי כזה.. השיר הזה יחסית טוב, אבל באותה מידה יכלו לוותר על כ-2 שירים אחרים, ולהשאיר את השיר הנ"ל.
לסיכום,
האלבום לא מאכזב.
א-ב-ל, אורכו די ארוך, וחבל.
ישנם מס' שירים שהם די אותו הדבר.. וזה גורם לזה להשמע מייגע, כי בתכלס מה שמיוחד בסליפנוט זה היציאות קלין, הפזמונים המלודיים בקלין של קורי, ושירים שקטים אך אפלים.. ולזה אני מחכה כשאני שומע ת'אלבום.
ישלי גירסא מיוחדת של האלבום, ויש שם עוד 3 שירי בונוס, 2 חדשים ורמיקס לוורמיליון 2.
'Till We Die זהו יחסית שקט, בגוון יותר רוק, לא אקוסטי.. די בלדה, עם השירה המלודית הנקייה של קורי, ולחן די מגניב ודרמטי.. חבל שזה לא חלק מהאלבום, במקום שירים כמו Butcher's Hook, או The Cold Black (למרות שישבו קילר-סולו!!!).
העניין הוא שיהיו אנשים שיגידו ההפך ממני, האנשים שמצפים לקטעים הכבדים בסליפנוט.
אבל אני בטוח שכל מי שמבין מספיק במוזיקה, במטאל, וישלו טעם מספיק מגוון.. יסכים איתי.
אז, אני ממליץ למי שאהב שירים מהאלבום הקודם של סליפנוט [דואליטי, ביפור איי פורגט, סירקל, וורימיליון 1+2], אך לא ממליץ למי שמעולם לא אהב אותם.. יש בזה משהו לא כזה מחמיא אני מניח.. אבל אני בגדול נהנה ממנו, אז מ'כפת לי.
קישורים חיצוניים:
סליפנוט בויקיפדיה.
האתר הרשמי.
הורדה מ-RS של האלבום.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה